אני אוהבת לנסוע.
שונאת לארוז, אבל אוהבת להיות כבר בתוך החוויה. להתעורר במקום זר ולדמיין את עצמי חיה שם. עושה קניות במכולת המקומית, שותה קפה במאפיה שבפינה, מכירה את כולם ויודעת בדיוק איפה כדאי לי לפתוח את חנות האריחים המצוירים הקטנה והמטריפה שלי. תמיד, בדיוק פה נראה לי המקום המתאים.
אז באיסלנד זה קצת יותר מסובך. כי אני שונאת שקר לי. כי לא יכולתי להשתחרר מהשאלה-אז מה עושים בחצי שנה החשוכה? סורגים הרבה, מתכרבלים הרבה, וקוראים הרבה. אולי בכל זאת מתאים לי…נראה כבר.
איסלנד הפתיעה אותי בכל מובן. הכל היה כל-כך שונה ממה שדימינתי (ואני יודעת לדמיין), שנשארתי פעמים רבות, בלי יכולת לבטא במילים את הפליאה ואת עוצמת התחושות והרגשות שהיא הביאה איתה. המצלמה נתנה לי דרך לעבד את היופי, ויכולת לשחרר ולהמשיך הלאה-כי בכל מקום, רציתי פשוט להשאר. לא לזוז.
איסלנד היא קרח ובזלת, שחור ולבן. הרבה דרמה.
אבל…יש גם המון מים. בכל זאת-אי. אז האוקינוס מסביב והאדמה פשוט נוטפת מים. מפלים עצומים מהפשרות של קרחונים ושלגים, נהרות גדולים ונביעות חמות וקרות מתוך האדמה המבעבעת. כל גווני הכחול נוספים אל השחור והלבן.
ולשלושת הצבעים האלה-מצטרף הירוק.
עז. כואב בעיניים. זרחני כמעט. ואיזה מראות מהפנטים ניתן להרכיב מארבעת הצבעים האלה:
בקיצור, זאת פלטת הצבעים של המקום הרחוק והמיוחד הזה. בסיסי ומושלם, כי על זה, כמו אקססוריז על אשה מתוחכמת, מונחות נגיעות של צבע בנונשאלנטיות.
לקח לי זמן להבין את זה…הטבע נותן שם הרבה נגיעות צבע משל עצמו:
אבל הרבה מהצבע- הוא מעשה ידי אדם. כל בית צבוע בצבע אחר, כל סירה היא ציור:
עד לפני 100 שנה אולי, הייתה באיסלנד פעילות ענפה של כישוף. מאגיה שחורה, העלאות על המוקד ואגדות עם מפחידות על טרולים ושדונים. זה ממש נוכח גם בתרבות הנוכחית שלהם- אבל הי, מה אפשר לצפות מעם שחי תקופות ארוכות כל-כך בחושך, שהרי געש מתפרצים עליו בתדירות גבוהה וכל הפרנסה שלו תלויה בים ההפכפך…
ציור על קיר המוזיאון לכישוף:
אז אולי הצבע הוא מרד, הוא למרות ובגלל, אבל הוא נוכח שם באנרגיות שקשה להתעלם מהן. וכל מה שרציתי, כשהסתובבתי שם באביב, באור המלא שנמשך כל היום וכל הלילה, היה רק לראות עוד ועוד וגם לצייר. ואם אי אפשר לצייר- אז לצלם. כמו משוגעת.
לרייקיאוויק, עיר הבירה, אם אפשר לקרוא ככה לכפר גדול, עם אווירה קצת נונקונפורמיסטית, קצת היפסטרית- הגענו ממש בסוף. יש בה משהו רענן ונעים, עם הרבה חנויות עיצוב קטנות והרבה מקומות קטנים לשתות קפה או בירה. מה עוד בחורה צריכה.
ליקטתי קצת נגיעות מהעיר המדליקה הזאת:
ניסיתי להעלות כאן כמה הגיגים בניסיון לסדר לעצמי את ההבנה- מה איסלנד עשתה לי… אני, ששונאת שקר לי, שטיול שהוא רק טבע- נראה לי לא מאוזן (כי מה עם תרבות? אמנות?), אז הנה, דווקא אני, נשאבתי לתוך חוויה טוטאלית שאני מתקשה להסביר במילים. אולי בתמונות אני מצליחה קצת יותר…בבסיס של כל יכולת יצירה, עומדת היכולת לפתוח עינים וגם כנראה, לב, למה שהעולם מזמן לנו. נראה לי שקרה לי פה איזה חסד קטן של חיבור לא צפוי. אני והעולם. אני והטבע- כמו שנוצר: בסיסי וגולמי ופראי. בתוך הטבע האדיר הזה-הרגשתי פתאום תחושה של סדר קוסמי. הנה אני הקטנה, עסוקה, כמו הנמלים העמלניות, כמו הצפורים הנודדות- בדבר הקטן הזה שלי. יצירה. אריחים מצוירים. למה לא?
תובנות לסיכום:
- לנסוע בתפר של יוני-יולי. אביב.
- לא לוותר על הפיורדים המערביים.
- לתכנן שנה מראש-אחרת אין מקומות לינה.
- לפנות לפחות שבועיים.
- אוכל הוא אוכל באיסלנד. לא פחות ולא יותר.
- בגדים חמים ונוחים.אף אחד לא רואה אתכם ממילא.
תמונה לסיכום:
הכל בתמונה אחת. הדרך עודנה נפקחת לאורך, וענן בשמיו ואילן בגשמיו מצפים עוד לך, עובר אורח.
כתיבה יפהפייה ומרגשת. עשית חשק לחזור לשם!
תודה טלי! גם לעצמי עשיתי חשק לחזור 🙂
נהניתי מאד לקרוא ולחוות את המקום דרכך. שמח מאד שחווית את "החיבור" – זר לא יבין זאת!
נראה לי שאני חייבת לך את הטיול הזה! באמת שזר לא יבין…
מוניקה, את כותבת כ״כ יפה וכ״כ מרגש, איסלנד היא באמת כ״כ עוצמתית ,נוזלת,גועשת, וגם פסטורלית ושלווה.
ממש להיות בפלנטה אחרת, גם אני כמוך לא האמנתי למה שראו עיני במקום המדהים הזה.
אוסי תודה! המרגשת האמיתית היא איסלנד!
וואו איזה פוסט מרגש ותמונות מעלפות (: שמחה שגיליתי אותו (:
תודה נטע! גם אני שמחה שגילית אותו 🙂 . תשוטטי קצת באתר על הדרך וספרי לי מה חשבת…
דרלינג! כמה יפה את כותבת!!!! כל כך הרבה שנים, ולא ידעתי… מקסים! מקסים! מקסים! ואיסלנד נראית מדהימה ומרתקת. בא לי לנסוע!
תודה חברה שלי! מתגעגעת לצייר לצידך! רציתי ממש שיבוא למי שקורא לנסוע לשם…
מוניקה, במקרה התגלגלתי לבלוג הזה וגל כך נהניתי לקרוא! איסלנד הוא אחד החלומות שלי. עוד נגיע לשם, ובקרוב, אני מקוה. עשית לי חשק להגשים את זה מהר מהר…. תודה!
איזה כיף לשמוע, טובה! זה אחד החלומות המוצדקים לטעמי…לכו על זה!
מוניקה מלבד התאור הנאמן, הלירי והיפה, שבאמת משקף את התחושה של איסלנד, מקום קסום ומופלא מאין כמוהו, התמונות יפיפיות.
חלוק עליך באוכל טיפה, זכורה לי לפחות מסעדת דגים אחת שהיתה די טובה.
מקווה מאוד שמוניקה באמת עשתה לכם חשק לאיסלנד …
טמי תודה! תמיד תהיה לנו איסלנד…(:
אין ספק שלקרואעל מקום זה מעיניים של אמנית שהיא גם אישה הופך את התאור למשהוא מופלא באמת, זווית הראיה מושלמת בעיני והופכת את ההתרשמות למשהוא מרהיב. כבר שמעתי ספורים על המקום אבל כל כך שונים , אני עדיין מופתעת מההתבוננויות השונות כל כך של אנשים, מנקודות המבע הנוגעות בדברים אחרים באותו מקום ממש ועצם התאור שלך נוגע עמוק בתוך ליבי.
תודה לך נהנתי מאוד
וואו, אורלי…ריגשת אותי. לגעת בלב?! לשם כנראה כיוונתי…תודה!!!